שלושה סיפורי צדיקים לראש השנה: השופר, השריקה ושני הפנקסים

לפני ראש השנה נהוג לספר סיפורי צדיקים, על כוחה של תפילה פשוטה שיוצאת מהלב ועל מידת הרחמים שגוברת על מידת הדין. הנה שלושה סיפורים קלאסיים: על הבעל שם טוב, על רבי לוי יצחק מברדיצ'ב ועל חייט אחד פשוט שידע לעשות חשבון עם בורא עולם.

השופר והמפתחות של הבעל שם טוב

לרבי ישראל בעל שם טוב היה תלמיד בשם רבי זאב קיציס. לקראת ראש השנה ביקש ממנו הבעל שם טוב להיות התוקע בשופר. רבי זאב רצה לכוון את הכוונות העמוקות ביותר, ולכן ישב ימים שלמים ורשם לעצמו על פתק את כל סודות התקיעות.

כשהגיע רגע התקיעות בבית המדרש, ניגש רבי זאב אל הבמה, וגילה לחרדתו שהפתק נעלם. הוא ניסה להיזכר בכוונות ששינן, אבל מרוב לחץ שכח הכול. בלב שבור ודומע, מתוך תחושת אפסות גמורה, הוא תקע בשופר פשוט מעומק הלב, בלי שום כוונות.

בסיום התפילה אמר לו הבעל שם טוב: בהיכל המלך יש שערים רבים, ולכל שער מפתח משלו. אבל יש כלי אחד שפותח את כל השערים כולם, הגרזן ששובר את המנעולים. הפתק שלך היה המפתחות. הלב השבור והתפילה הפשוטה שלך היו הגרזן שפתח את כל שערי שמיים.

השריקה של רועה הצאן

סיפור חסידי נודע מספר על ילד יתום, רועה צאן קטן שלא ידע קרוא וכתוב. בראש השנה הגיע הילד לבית מדרשו של רבי לוי יצחק מברדיצ'ב, סנגורם של ישראל.

בזמן שהחסידים התפללו מתוך הסידורים בכוונות עצומות, הילד הביט בהם והצטער שאינו יכול להצטרף אליהם. כשהגיעו התקיעות וההתרגשות בשיאה, הוא כבר לא יכול היה להתאפק. הוא הרים את ראשו לשמיים וקרא בקול: ריבונו של עולם, אני לא יודע להתפלל, אבל אני יודע לחקות את חיות השדה. אשרוק לך את השריקה של רועי הצאן, ואתה, שאוהב את כל הברואים שלך, תקבל את השריקה שלי כתפילה. והילד שרק שריקה חדה ופשוטה, מכל הלב.

בקהל קמה מהומה, אבל רבי לוי יצחק עצר את כולם ואמר בחיוך: השריקה התמימה של הילד הזה בקעה את כל הרקיעים. היא עלתה ישר לכיסא הכבוד והפכה את מידת הדין למידת הרחמים, כי נאמרה באמת גמורה.

שני הפנקסים של החייט

בעיירה קטנה חי חייט יהודי עני, שנהג לערוך בכל שנה, לקראת יום הדין, דין וחשבון משלו עם הקדוש ברוך הוא.

החייט הוציא שני פנקסים. בפנקס הראשון רשם את כל העבירות והטעויות שעשה במהלך השנה: פה ושם החסיר תפילה, אולי שמר לעצמו שארית בד של לקוח. בפנקס השני רשם את החשבונות שיש לו כלפי שמיים: הצער שנגרם לו, ימי המחלה של הילדים, הפרנסה הקשה.

פנה החייט לשמיים ואמר: ריבונו של עולם, הנה הפנקסים. אם נלך לפי הדין היבש, אתה חייב לי ואני חייב לך. אבל היום הוא יום של רחמים. בוא נעשה הסכם: אני מוחל לך על כל הצער, ואתה תמחל לי על כל החטאים, ונתחיל שנה חדשה ונקייה. כששמע על כך הצדיק, אמר שהחייט הזה פעל בשמיים ישועות גדולות לכל עם ישראל, בזכות התמימות שלו.

את סיפור החייט אפשר גם לשמוע מסופר כמו שצריך, בהגשה של ר' ישבעם הלל:

▶

עוד מנהג של ליל החג ששווה להכיר: סכין חדשה לראש השנה, סגולה לפרנסה טובה.