סיפורו של טלית: השר שלום מבעלז והקבלה שליוותה יהודי עד למעלה

בכ"ז באלול, ימים ספורים לפני ראש השנה, חל יום ההילולה של רבי שר שלום רוקח מבעלז, האדמו"ר הראשון של חסידות בעלז. לכבוד היום הזה, סיפור קצר עליו ועל קבלה אחת קטנה שליוותה יהודי עד למעלה. אפשר לצפות בסרטון, ואפשר פשוט לקרוא.

ברכה ראשונה: התפילין

יהודי אחד הביא את בנו הצעיר אל השר שלום מבעלז, לקבל ברכה. הרבי בירך את הנער, ואמר לו דבר אחד: תיזהר, כשהתפילין עליך, לא לדבר דברי חול. רק תפילה, רק תורה, רק דברי קדושה. כך באמת מובא בהלכה, והנער קיבל על עצמו ושמר על זה בכל בוקר, שנה אחרי שנה.

ברכה שנייה: הטלית

עברו שנים, והבחור עמד להתחתן. לפני החתונה הביא אותו אביו שוב אל הרבי, לברכה לקראת החתונה. הרבי בירך אותו, והפעם הוסיף דבר שלא כתוב בשולחן ערוך: מעכשיו, גם כשאתה עטוף בטלית, אל תדבר.

למה דווקא הוא? למה דווקא טלית? הרבי לא הסביר. והחתן לא שאל. הוא פשוט קיבל, ושמר. כל חייו, מהיום שבו התעטף בטלית של נשוי, לא דיבר דברי חול כשהטלית עליו.

אחרי מאה ועשרים

היהודי הזה נפטר בחוץ לארץ, ושם נוהגים לקבור את הנפטר עם הטלית שלו (בארץ ישראל המנהג שונה). וכשהגיע למעלה וביקשו ממנו לתת דין וחשבון על מעשיו, הוא לא ענה. הוא רק הצביע על הטלית שעליו: אני עטוף בטלית. אני לא מדבר.

בבית הדין של מעלה

הביאו אותו לבית הדין הגדול. ביקשו שוב: תן דין וחשבון. ושוב הצביע על הטלית. בדקו בכל ימי חייו, ומצאו שמעולם, אף פעם אחת, הוא לא דיבר כשהטלית הייתה עליו. הקבלה הייתה אמת. פטרו אותו מן הדין.

אנחנו בהנשמה היהודית פוגשים כל שבוע אנשים שבאים לבחור טלית, לעצמם או לחתן לפני החתונה. אחרי הסיפור הזה, קשה להסתכל על טלית אותו דבר. שנה טובה ומתוקה.

לטליתות ולסטים באתר